מילות הוקרה והמלצות

נפלה בחלקי זכות שאין לה חליפין ואין לה תמורה או שיעור, לשמש כיו"ר דירקטוריון הכפר הירוק לצדו של מנהיג ומנהל, מחנך, שותף וחבר מעורר השראה. מי שמשמש בעיניי, ובעיני רבים כל כך, כסמל ומורה נבוכים למנהיגים-מנהלים ( ולא בכדי אמרתי מנהיגים-מנהלים ) פורצי דרך מדור של נפילים. יוצריו, נושאיו, שליחיו ומפעיליו של חזון. מי שניחנים ביכולות וכישורים נדירים ובלתי מצויים, להוביל ולסחוף אחריהם נחשול בלתי נגמר ואין-סופי של תלמידים והורים, מחנכים ומורים, עובדים ואנשי שם.
הם לא הלכו אחרי סיסקו רק בשל היותו מנהיג ומנהל דגול או בגלל החזון הסוחף שהוביל, אלא בגלל אישיותו המיוחדת והכובשת. שהרי נאמר במקורת: "מי שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו". כלומר, מי שהבריות אוהבים אותו – גם אלוהים אוהב אותו.
ואיך לא, סיסקו? קנית זכות לא רק במפעל האדיר והלאומי ממש שהקמת כאן בכפר הירוק, מפעל מעורר השתאות בארץ ובעולם, אלא בגלל הצניעות והענווה בהם התברכת, ואשר אופפים ועוטפים את כולך, ובכל שעל ושעל בהתנהלותך ובהנהגתך.
הרמח"ל ( רבי משה חיים לוצאטו ) שהיה גם משורר, איש מוסר, מחזאי וחוקר, כתב בספרו: "מסילת ישרים" על מידת או מעלת הענווה – שמעלה זו נקנית בארבעה דרכים. מתנהג בשפלות רוח בדיבורו, בהילוכו ובכל תנועותיו, והוא מן הנעלבים שאינם עולבים, והוא בורח מן הכבוד, והוא חלוק כבוד לכל אדם.
סיסקו, זה אתה כלשונו של הרמח"ל. על דעת המקום ועל דעת כולנו. אתה גם שפל רוח, גם מהנעלבים שאינם עולבים, גם בורח מן הכבוד וגם חולק כבוד לכל אדם.
ישעיהו ברלין, פילוסוף פוליטי והיסטוריון של הרעיונות, ומגדולי ההוגים הליברלים במאה ה-20 כתב בספרו על  מנהיגה המיתולוגי של בריטניה במלחמת העולם השנייה, והגדול בכל הזמנים, סר וינסטון צ'רצ'יל – שיכול מנהיג לכוף את דמיונו ורצונו על בני ארצו, דווקא משום שהוא ניראה להם בדמות גדולה ונאצלה. צ'רצ'יל הצליח להוציא את בני עמו מקליפותיהם וגרם להם שיראו את עצמם, ויראו איש את רעהו, באותם בגדים אגדיים היאים לרגע היסטורי גדול. 
לימים כאשר נשאל צ'רצ'יל על חלקו בעידוד בני ארצו במלחמה הגדולה\ השיב: "הם ניחנו בלוע של ארי וכל שעשיתי, נתתי להם לשאוג"!!!
סיסקו, זה מה שנתת במנות גדושות בכל שנותיך כמנכ"ל הכפר הירוק - לתלמידים, למחנכים, למורים ולמדריכים ולעובדים כאן. כולם נהו אחריך ואחר החזון שיצקת כשמן מלכות על ראשם, בגלל מי שאתה. בגלל מה שהקרנת. בגלל הרוח והכוח האגדיים שנטעת בכולם. בגלל אישיותך הכובשת והנערצת. נתת לכולם לשאוג, לשנס מתניים ולבוא לכפר, אל הבית, אל המשפחה הגדולה והמחבקת.

הביוגרף המהולל של צ'רצ'יל ומחשובי ההיסטוריונים הבריטיים, ג'פרי בסט, כתב כי שנותיו הראשונות של צ'רצ'יל הזכירו לו שיר, ואני מצטט:
  בהירים ועליזים היכלי החיים
  חדר ההמתנה הומה מאדם
  יש הנכנסים בדלת עליה רשום "דחף"
  ויש הנכנסים בדלת שעליה רשום "משוך".  

וצ'רצ'יל, כתב, ג'פרי בסט, נכנס מבעד שתי הדלתות, ורק לאחר מכן הגיעה שעתן של התמורות ההיסטוריות הגדולות שחולל. אף אתה, סיסקו, נכנסת ( ואפילו פרצת, כי ככה זה בישראל.. ) מבעד לשתי הדלתות. שאלמלא עשית זאת, לא היה ניתן להקים כפר כל כך מפואר, ששמו הטוב נישא למרחקים, ולא ניתן היה להקימו ללא יכולת עמידה ומאבק איתנים, חזון גדול, נחישות אין קץ, שבירת טאבו של פרות קדושות, וגם מול שוחרי ריב ומדון, קינאה ולבבות ערלים.
האמת, ניסיתי בכל כוחי להניא את סיסקו מלפרוש, שהרי אני גם במניין אותם רבבות שנסחפו אחריו וחזונו. אך כשלתי בניסיונותיי, ולא בגלל כישורי שכנוע גרועים או יכולת השפעה מוגבלת על סיסקו. סיסקו החליט לפרוש בשיא ולתת לצעיר ומוכשר מאוד , המשנה שלו, אריה קוגן, להנהיג. וזו הזדמנות לברך אותו על בחירתו פה אחד כמנכ"ל הכפר הירוק!
סיסקו יקירי, כשאני מדבר עליך ( ואני מדבר המון.. ), אני נזכר בפיוט המרטיט הנקרא לפני תפילת מוסף של יום הכיפורים – "הנני העני ממעש". ורק אתקן, ברשותך, "כולנו עניים ממעש" כשאנו מביטים בך במעלה הסולם, כשאתה סיסקו ניצב גבוה ממעל. בראש הסולם. מביטים בך בגאווה, בהצדעה ובקנאת סופרים.
החותם שאתה מותיר חרוט על הלוחות. חרוט בליבותיהם של דורות של תלמידים, מחנכים, מורים, עובדים והורים. חרוט על כל שעל, רגב אדמה, ובכל פינה וקרן זווית בכפר הירוק האדיר הזה.

אני מאחל לך, לטלי רעייתך המקסימה ואשת החייל שבה אף התברכת, לילדיך ונכדיך היקרים מפז אריכות ימים ושנים, המשך עשייה היכן שתדרוך כף רגלך.ואחתום בברכת הכוהנים או בכינוייה "הברכה המשולשת בתורה":

יברכך ה' וישמרך
יאר ה' פניו אליך ויחוניך
ישא ה' פניו אליך
וישם לך שלום.

תודה!!!